At this point in our project we are trying to come up with a strategy of selling the project to our clients, the kibbutz members.We are convinced that the program we offer for this site is the most suitable and feasible one for the kibbutz, and the one that can offer the most to the client.We came up with a point-to-point setup that would highlight the reason of accepting that kind of program, with all the changes it might bring. 

The needs of the client from this project pointed out few aspects:

-adjusting the dinning area to the new reality  

-keeping the dinning active-an economically worthwhile project

-bringing new life and activities to the dinning area

 The program we offer might seem extremely radical, but actually we believe it could answer all the needs pointed above and more. With the new extension that will be build in the kibbutz, a new community will come to live, almost tippling the kibbutz population. This young population (mostly young couples with kids probably) would need a better and newer system of services than what is already existing in the kibbutz nowadays.

There would be a need for a bigger supermarket, a newer and bigger kindergarten,

some sports & activity facilities, recreation & arts spaces, scholar support spaces etc. the kibbutz can not supply the new community with these needs, so they would have to be build anyway. The program we offer to build includes in it as a default these new facilities that that the new coming community would need.  The needs of young kids and old people are somehow symmetrically same.For example, if the project will be build by a private company, the kibbutz can earn the money from the buying of the land and building rights, and also get, by contract, the right to use all the facilities that are built for the home.The program, if so, brings new and improved facilities to the kibbutz on one hand, and keeps the dinning facilities on the other. All that with the price of some sharing system that should take place obviously.                                                                                                  why a home for old people?In order to create an economical worthwhile situation for a private body to build such project, there’s a need for a year-round clients. Unlike a hotel, for example, that can be empty at some different times of the year, a home for old people is almost evenly full at all times, if successfully promoted.  It could be related to as a small interior extension, used by a very quiet and clean community.

So why this home can be successful in shoval?

-quiet and green environment

-existing dinning facilities

-offers a big open space

-there is no other country-side-stile home at the whole south area.

-relatively comfortable location.

We are working now for transforming the information to graphics.

See you all Thursday

 Ann&liran   

montage02bb.jpg montage02ba.jpg 

שלום,

בהנחיה האחרונה הראינו את הפרויקט ונשאלנו מה המטרה שלנו. ענינו שאנחנו רוצים ליצור מרכז קיבוץ תוסס. הבנו כי מטרה זו אינה מוגדרת מספיק וכי עלינו להגדיר את מטרתנו באופן מדויק יותר.  בהמשך לכך הגדרנו באופן מדויק יותר את הרצונות שלנו.

עם כל השינויים שעבר הקיבוץ בעשורים האחרונים ועם השינויים שהוא עתיד לעבור (הרחבה…) חברי הקיבוץ רוצים לשמר מרכז קהילתי. במבט על טיפולוגיות טיפוסיות של קיבוצים (המתקיימות גם בשובל) ניתן לזהות בבירור כי הקיבוץ מחולק לאזורים על פי ייעוד. האזור המרכזי תמיד ריכז את השירותים הקהילתיים, ואת רוב חיי הקהילה. חברי הקיבוץ נעו אל ומהמרכז כמה פעמים ביום. תנועה זו התבצעה באופן חופשי דרך החלל הנותר בין המבנים. שטח פתוח זה הגיע עד סף המבנים, שכן הפרצלציה הקיבוצית לא כללה שטחים פתוחים פרטיים. אמנם נסללו שבילים להולכי רגל, אך התנועה בין המבנים לא הוגבלה לתחומם. ברצוננו להתייחס לשני אלמנטים בטיפולוגיה הקיבוצית, ריכוז השירותים הציבוריים במרכז הקיבוץ ומתן תנועה חופשית בין המבנים, להם חשיבות מכרעת באשר ללקיומו העתידי של מרכז קהילתי בקיבוץ.

השירותים הציבוריים בקיבוץ שובל מפוזרים כיום סביב הקיבוץ. אם ברצונם של חברי הקיבוץ לשמר מרכז קהילתי בעתיד, המרכז חייב לספק לתושבי הקיבוץ וההרחבה סל שירותים יעיל ומקיף ככל האפשר וישאף לייבא פעילות מחוץ לתחומי הקיבוץ (כל מה שדיברנו על יצירת תהליך ג’נטריפיקציה). בנוסף, ברור לנו כי התנועה בשטחים הפתוחים של הקיבוץ לא תחזיק מעמד זמן רב. קיימת אפשרות סבירה כי בעתיד יחולק השצ”פ בין חברי הקיבוץ. עוד ברור לנו ששני שלישים מאוכלוסית הקיבוץ העתידית (ההרחבה) ינועו בעיקר ברכב.

על כן ניתן לסכם את רצוננו כך:

בשביל להתאים את מרכז הקיבוץ לצרכי הקהילה העתידית אנו עושים שימוש במאפיינים של טיפולוגיה קיבוצית;

ריכוז השירותים הציבוריים אותם הקיבוץ מספק במרכז הקיבוץ ופתיחת שטח פתוח ביניהם דרכו יגיעו אל המרכז חברי הקיבוץ הותיק (מצפון), חברי ההרחבה והעובדים המיובאים (מדרום) ודרכו ינועו בין השירותים השונים (סירקולציה חיצונית בלבד).

אנו מצרפים שני מונטז’ים להדגמה. בינתיים אנו עובדים על תכנון בהתאם לגישה זו ועל מצגת להסברתה.

road_separation_scheme2.jpgground_level_plan1.pdfroof_plan1.pdfHello everybody,

The program of the project is a kibbutz-style home for an elder community in shoval.

The project will contain 80-90 dwelling units for singles and couples.

It offers a three size choise – around 30, 40 and 50 square mr units.

The project begins at the point of understanding the importance of the original dinning room rectangle as it is today, and continues with allowing itself to change the whole existing service-envelope, while it no longer fits to the current needs of the project.

The new envelope keeps the double entrance/exit to the dinning hall, but creates a  separation between the elder residents of the home and the kibbutz  members/extension habitants.  

The envelope contains the different functions of the home that can be used in common with the kibbutz members (gym, multifunctional hall, pool, supermarket), while the home’s private functions are located on the roof of the building and around the dwelling slope. (meeting spaces, spaces for creative activities and classes, medical rooms).

The slope creates the main dwelling area, which exists as an additional part of the kibbutz.

It contains units that are combined from 2-3 private units in different sizes that share a common space while supplying private terrace for each one of the units.

The slope offers a kibbutz-like way of life and a car-free environment, and also offers privacy to the residences.

The road-separation scheme shows the different use of the roads in the area, and the separation that is created between pedestrians that arrive from the kibbutz, the

home residents and cars. The slope continues on the roof which contains some more dwelling units and private meeting spaces..

The movement around the project would be using the elderly mini cars (kalnoit).

 the home offers a ” kalnoit-per-resident” service.  This will require a system of private and public parking spaces and  technical support services.

We are attaching the two latest plans (ground and roof) and the road movement scheme.

When opening the pdf it should be rotated counterclockwise once to get north orientation. 

See you on Thursday

Ann charlotte & Liran.

c.pdfb.pdfa.pdftext.pdf

החלטת משרד הפנים - תכנון הקיבוץ המתחדש

ג’נטריפיקציה – GENTRIFICATION

THE RENT GAP THEORY- N.SMITH

 הג’נטריפיקציה העירונית ע”פ התיאוריה של סמית עובדת באופן הבא:באזורים עניים בעיר אשר לרוב יש להם איזה שהוא ערך ארכיטקטוני או מיקום מרכזי שכר הדירה יורד ויוצר מגורים זולים. אל המגורים הזולים האלו מגיעים “החלוצים העירוניים”. החלוצים העירוניים הם לרוב אנשים עם רקע אקדמי ו/או אומנים אשר נמצאים בתחילת דרכם ועדיין לא מרוויחים מספיק כדי לגור באזורים המפותחים והיקרים יותר בעיר. לחלוצים אלה אומנם אין הון כלכלי רב אך הם בעלי הון תרבותי וחברתי. אלו יוצרים לעצמם סביבת מגורים ועבודה נעימה בעלות נמוכה, מכניסים לשכונה גלריות, סטודיואים, בתי קפה, מועדונים וכו’. לאחר זמן מה נוצרת שכונה נעימה בעלת תדמית חיובית והג’נטריפיירים מגיעים. אלו הם אנשים ממעמד כלכלי גבוה יותר הרוצים ליהנות מפירותיהם של החלוצים. אנשים אלו מתיישבים בשכונה, ומביאים איתם חנויות ובתי קפה נוספים וכן מוסדות התרבות. כך הופכת השכונה ליוקרתית ובורגנית. תהליך זה מוביל לכך שהאוכלוסייה הענייה שגרה בשכונה בשכירות נאלצת לעזוב לאזורים זולים יותר ומפנה מקום תחילה לחלוצים ולאחר מכן לג’נטריפיירים. בהמשך, אלו מבין החלוצים שלא הצליחו כלכלית או שלא יכולים להרשות לעצמם מגורים יקרים נאלצים לעזוב ו”להפריח את השממה” במקום אחר. אנחנו רוצים ליצור תהליך ג’נטריפיקציה בקיבוץ שובל. אך קיימים כמה הבדלים בסיסיים בין הסיטואציה המוכרת של שכונה עירונית טרם תהליך ג’נטריפיקציה לבין מצבו של קיבוץ שובל כיום. אחד ההבדלים בין הג’נטריפיקציה הקיבוצית לבין זו העירונית הוא שבקיבוץ הדיירים הם בעלי הדירות ולכן לא יאלצו לעזוב את ביתם אלא ירוויחו במידה והתהליך יצלח ויווצר ביקוש לנדל”ן בקיבוץ. הבדל נוסף נמצא בחסרונות וביתרונות היחסיים המוצעים בקיבוץ ובשכונה העירונית. בעוד החלוצים העירוניים מוכנים להתפשר בנושאים כמו סביבה לא אסטטית, רמת פשיעה גבוהה ורמת חינוך ירודה, בכדי לגור במקום “מגניב” ומרכזי, קיבוץ שובל מציע יתרונות וחסרונות הפוכים לגמרי. על כן ציבור החלוצים (דוגמת התושבים הנמצאים כבר בקיבוץ) שונה לחלוטין.אנו שואפים להניח תשתית לג’נטרפיקציה קיבוצית המבוססת על ההרחבה המתוכננת ועל מתחם תעסוקתי המספק לעובדיו נדל”ן זול ונהנה מהשירותים השונים אותם בכל מקרה מספק הקיבוץ, שירותי חינוך, חדר האוכל, המכבסה, החשמלייה, המסגרייה, הנגרייה וסדנאות נוספות. תנאים אלה בנוסף למרחק הפיזי המתקצר בין הקיבוץ למרכזים עירוניים וליכולת הולכת ומתפתחת לעבוד במרחקים פיזיים יכולים לפתות אוכלוסיות חלוציות אשר ישנו וירעננו את פני הקיבוץ וימשכו בעקבותיהן אוכלוסייה של ג’נטריפיירים. לא ברור לנו עד כמה הפרוגראמה שאנו מציעים צריכה להיות חד משמעית באשר לסוג החלוצים אותה היא רוצה למשוך. מבנה הקומונה אותו אנו מפנים ומתכננים להרחיב, מתאים מאוד לסטודיואים לאמנים כמו גם הסביבה, הנוף והתשתית המקצועית אותה הקיבוץ מספק, כמו כן החלל הרב תחליטי שלנו מתאים לקיום תערוכות. עם זאת, בניגוד לג’נטריפיקציה עירונית, לא ברור אם הקיבוץ ימשוך אוכלוסייה של אמנים צעירים או דווקא משפחות צעירות הרוצות “להתברגן”. על כן, לא ברור כי המודל העירוני המציע לשלב אוכלוסייה סמי בורגנית אשר תמשוך בעקבותיה את המעמדות הגבוהים יעבוד. כמו כן הקיבוץ יקבל בברכה בעלי מקצועות חופשיים (ובטח שאת היצירתיים שבהם) כבר עכשיו. תרחיש זה פחות מפתה וייתכן כי אין ביכולתו ליצור תדמית חזקה, אך הוא יותר מציאותי. ניתן לייצר חללים מאוד גמישים אשר בשינויים קלים יהפכו מסטודיואים לאמנים למשרדים קטנים וכך הקיבוץ יוכל לקבל דיירים מסוגים שונים. הפרוגראמה אותה הבאנו בכל מקרה מבוססת על גמישות עתידית, השאלה היא, האם מרוב ניסיונות להתאים לכל התרחישים האפשריים אנו מחלישים את הרעיון הפרוגראמטי. האם כדאי ללכת כמו בסיטואציה העירונית עם שלבים מאוד ברורים או שעדיף ליצור גמישות עקב אי הוודאות הגדולה באשר לעתיד הקיבוץ? 

b.pdfc.pdfa.pdftext1.doc

שלום לכולם,

 בהמשך למה שדובר ביום חמישי, עברתי במהלך סוף השבוע על כמה מאמרים של ריצ’ארד פלורידה וכן על המאמר שיובל שלח אליי הבוקר, בנוגע למה שמכונהCREATIVE COMMUNITIES. אכן הרעיונות עליהם מדברים פלורידה ואחרים דומים למה שהייתי רוצה להשיג באמצעות השינויים בחדר האוכל של קיבוץ שובל.

            בדומה לאותן ערים המנסות למנף ולהמציא את עצמן מחדש תוך נסיון למשוך מוחות יצירתיים ויצירת תשתית עבודה הולמת עבורם, אני רואה במיחזורו של חדר האוכל ובהקמת השכונה החדשה הזדמנות להחיות את הקיבוץ. פלורידה ועמיתיו מנבאים את צמיחתם של יישובי הפריפריה דרך בניית קהילות חדשות. כמו באותם פרברים אמריקאים עליהם מדבר פלורידה, איזור ההרחבה של קיבוץ שובל ימשוך אליו באופן טבעי לא מעט אוכלוסיה צעירה, מוכשרת ויצירתית, שאין ביכולתה את האמצעים להעתיק את עסקיה אל הערים הגדולות, שם איכות החיים תלויה בעיקר במשאבים כלכליים. חלק מהצעירים שיעברו אל השכונה החדשה הם בוודאי עצמאיים או בעלי עסקים קטנים. השכרת חלק משטחי חדר האוכל המצטמצם והבניין הסמוך, תוך תכנון נכון של סביבת עבודה אידיאלית, מאתגרת, מפרה ומגרה, תמשוך אליה את אותם תושבים חדשים ותערב אותם בתוך מרכז הקיבוץ הישן. אני רואה בקיבוץ ובשירותים שהוא מציע סביבת עבודה נוחה ביותר עבור אותם עסקנים: מלבד חדר האוכל עצמו, הסופרמרקט והמכבסה הסמוכה שיכולים לשמש את עובדי המקום, גני הילדים נמצאים מטרים ספורים מחדר האוכל כמו גם מתקני הספורט הרחוקים קצת יותר.

            כמו שכבר הסברתי, הייתי רוצה לפנות בעיקר אל אוכלוסיה יוצרת, יותר בעלי עסקים קטנים ופחות חברות היי-טק גדולות, ומבחינה תכנונית, אני עובד כרגע על חדר האוכל ובניין המכבסה כך שיכילו בתוכם חללי עבודה אישיים, שיאפשרו גם עבודה אישית מול לקוחות, אל מול חללי עבודה ומפגש ציבוריים יותר שיאפשרו אינטראקציה בין בעלי המקצועות השונים, שלדעתי היא די חיונית. המדובר הוא גם בחללים שיאפשרו עבודה משותפת וגם בחללים שישמשו למנוחה ולמפגשים חברתיים. כאן אני חוזר אל הטקטיקה עליה התחלתי לדבר ביום חמישי - יצירת מבנים קלים בדמות חממות. נכון לעכשיו, ההחלטה היא שאותן חממות יופיעו באיזורים המשותפים בלבד, ובצמוד למבנים הקיימים או כתוספת כקומת גלריה בתוך חדר האוכל. הכניסה אל אותם איזורים ציבוריים תהיה פתוחה גם לתושבי הקיבוץ ולא רק לבעלי העסקים ותזמין אינטראקציה בין התושבים הותיקים והחדשים. למרות הביקורת השלילית, אני עדיין סבור ומאמין ששימוש בחזית הקדמית, ולו רק בקטע קטן ממנה יוכל להפוך אותה למעניינת ופעילה יותר (כרגע האיזור שלפני החזית משמש למעבר בלבד). אם לא הבהרתי את עצמי כראוי ביום חמישי, הרי שאותן חממות יהיו קלילות וכמעט בלתי נראות והפעילות שתתרחש בתוכן היא מה שישפיע על חזות חדר האוכל.

            בהקשר הרחב יותר, חלק מהמהלך למשוך את אותו קהל יעד צעיר ויוצר יהיה דרך יצירת מעברים בין מרכז הקיבוץ אל איזור ההרחבה ואל איזור מתקני הספורט. כאן אני חוזר אל ההצעה שהעלתי לפני כמה שבועות בנוגע ליצירת רצף ירוק בין שלושת האיזורים הללו תוך שימוש בטופוגרפיה הקיימת. כלומר, יצירת דרך נגישה, תוך זיהוי של שטחים בקיבוץ שאינם בשימוש, שתדרבן את העובדים במרכז הקיבוץ להגיע למקום העבודה ללא צורך להשתמש ברכבם הפרטי, שוב כחלק מאותה סביבת עבודה אידיאלית.

 להיום אין לי עדיין תכנית מגובשת שראויה להתייחסות מכיוון שהייתי עסוק בעיקר בקריאה ולכן אני לא מצרף אל הטקסט אף מסמך,

 תודה, נועם

מאמר בנושא קהילות יצירתיות

נועם ערב טוב

בהמשך להערות שלי בהגשה להלן אינפורמציה עבורך:

לגורו הגדול של קהילות קריאטיביות קוראים:

Richard Florida

תחפש אותו בגוגל ותמצא טונות של מאמרים, האתר שלו מאוד מסחרי אבל אתה חייב להבין את הטיעונים שלו היות וכפי שתראה הם מאוד משכנעים והרבה מאוד קהילות וערים מנסות להמציא את עצמן מחדש לפי התורה שלו.

תחפש גם לפי:

creative communities

ולפי:

knowledge communities

אני קצת הסתכלתי על הנושאים הללו ואני חושב שביום אחד אתה יכול לפתח את הנמיוקים לפרויקט שלך כדי לתת לו יותר נפח ולהפוך אותו למשכנע , מוגדר ומושכל יותר.

אני אנסה לצרף קובץ על הנושא שמצאתי בחיפושים שלי, לא קראתי אותו בעיון אבל עושה לי רושם שיש בו תמצות טוב של הרעיונות המרכזיים שעומדים גם מאחורי העבודה שלך (או לפחות מה שאני מוצא בעבודה שלך).

יובל