מה אם המרחב הבנוי יתוכנן כרצף?מה אם המרחב הבנוי יתוכנן כאיים נבדלים?

מה אם המרחב הישראלי יתוכנן ללא מרכז ופריפריה?

מה אם מקורות המים בישראל ייגמרו? מה אם תהא תזוזה מאסיבית בשבר הסורי אפריקני?

מה אם יהיה טרנספר של ערביי ישראל ושטחים לתחום שיפוט הרשות?

מה אם כלכלת ישראל תהפול לכלכלה היפר-קפטילסטית?

מה אם חרם יצרניות דלק על ישראל יביא את המדינה לעצירה תחבורתית מוחלטת?

סטודיו התכנון יתמקד השנה בשאלת התרחבותן של ערים קיימות לשטחים הפתוחים המקיפים אותן במסגרת השטחים שהוגדרו עבורן כמרקמים עירוניים בתמ”א 35. הדיון בסטודיו יתמקד בשאלות של התאמת תוכניות מתאר מקומיות ומפורטות, לתוכנית המתאר הארצית, שאלת הצפיפות כמחוללת עירוניות, שאלת העיר כמערכת מורכבת הדורשת התייחסות אסטרטגית - ספקולטיבית ושאלת היחס שבין שטחים מבונים לבין השטחים הפתוחים הסמוכים במרקם הקיים והן מחוצה לו (שטחי טבע, חקלאות וכו’). באופן ספציפי יעסוק הסטודיו בשני מרקמים עירוניים סמוכים זה לזה אך שונים מהותית זה מזה

המרקם העירוני של כרמיאל: אחת מ-27 ערי הפיתוח החדשות שהוקמו אחרי קום המדינה כחלק ממדיניות פיזור האוכלוסין והמודל המרחבי ליישומה שהותווה ע”י “תכנית שרון”, תכנית המתאר הארצית הראשונה שעיצבה במידה רבה את דמותו של המרחב הישראלי משנות ה-50 ועד ימינו. זהו מרקם שתוכנן מראשיתו כמרחב עירוני והוקם בתקופה קצרה ע”י גופים ציבוריים מתוקף תכנית מתאר מודרנית שבה ההירכיה, שימושי הקרקע, תשתיות וכיווני ההתרחבות העתידיים התוו מראש בצורה ברורה ומדוייקת

המרקם העירוני של סח’נין - עראבה -דיר חנא: המרקם הזה הוא האנטיתזה לתכנון העירוני הכולל של כרמיאל ושאר הערים החדשות, זהו מרחב שכולל שלושה כפרים שהתפתחו בצורה “אורגנית” במשך דורות רבים ללא יד מכוונת. עד היום שלושת היישובים נפרדים ומובחנים בניהם, לכל אחד מרכז משלו, התשתיות נפרדות והם אינם מתפקדים כמערכת עירונית רצופה וקוהרנטית

האתגר של הסטודיו הוא לנתח ולהבין את שתי המערכות השונות בתכלית השינוי הללו, ולהציע לכל אחת מהן אפשרויות פיתוח כמרחבים עירוניים, בהתאם להגדרתן בתמ”א 35. לשם כך על משתתפי הסטודיו להבין את המאפיינים השונים של כל אחד מן המרקמים, לגבש חזון עירוני אסטרטגי ופיזי לכל אחת מהערים ולתכנן את הרחבתן כנגזרת מן החזון הנ”ל

קיבוץ שובל - תחרות סטודנטים לתכנון מרכז הקיבוץ הסטודיו הוא המשכו של מחקר מתמשך שנושאו הקיבוצים והשינויים שעוברים עליהם לאור תהליכי ההפרטה אותם עוברים מרביתם. הנושאים בהם יעסוק הסטודיו הנוכחי נוגעים לאחת השאלות המרכזיות בתכנון עירוני ובאדריכלות- מה טיבו של המרחב הציבורי ומה הם מאפייניה של אדריכלות ציבורית במרחב המופרט של ימינו. שאלה זו מקבלת משנה תוקף כאשר עוסקים בה בהקשר של הקיבוצים, היות ובהם החיים הציבוריים היו הבסיס לכל מעשה תכנוני, המרחב הציבורי רחב הידיים היה המשכו הישיר של המרחב הפרטי המצומצם ומבני הציבור היוו את מרכז החיים הקהילתיים יותר מבכל טיפוס אחר של ישוב. הקיבוץ כטיפוס ישוב גנרי נבנה סביב סכימה תכנונית קונצנטרית, במרכזו, לרוב בנקודה הגבוהה והשלטת ביותר מוקמו מבני הציבור ובראשם חדר האוכל והדשא הגדול, ומסביבם מבני הילדים, המגורים והמשק. יחסית לגודל הקהילה נבנו בקיבוצים מבני ציבור עצומים. חוץ מחדר האוכל שנבנה בכל הקיבוצים, הכילו רובם בית תרבות, ספריה, תיאטרון ועוד. כיום עם הפרטת חלק גדול מהקיבוצים והתפרקות הקוהרנטיות החברתית והקהילתית נשארים קיבוצים רבים עם מבנים גדולים ויקרים ללא תוכן אמיתי. ברוב הקיבוצים המופרטים חדל חדר האוכל לתפקד עד אשר הוא ננטש סופית. גורל דומה עובר על מבני ציבור נוספים, אם כי באופן פחות גורף ודרמטי. בחלק מהקיבוצים, בעיקר באלה הקרובים לאזורי ביקוש, מאוכלסים חדרי האוכל בפונקציות שונות. בקיבוצים אחרים, בעיקר אלה שבאזורי פריפריה ננטש חדר האוכל ועומד בשממונו במרכז הקיבוץ, עדות אילמת לעולם נכחד, במקרים אלה יש לנטישה משמעות קשה על קהילת הקיבוץ ועל תפקודו של כל המרחב הציבורי היות ועם סגירת חדר האוכל ננטש מרכז הקיבוץ ואיתו מצטמצם המרחב הציבורי לאזורי המגורים שבפריפריה של הישוב באופן שאינו שונה משמעותית מהמרחב הפרברי של הישובים הקהילתיים. שאלת המרחב הציבורי אופיו, מאפייניו ועתידו תידון דרך מקרה מבחן ספציפי - מרכז קיבוץ שובל. הקיבוץ הממוקם בנגב הצפוני, מספר קילומטרים צפונית לבאר שבע נמצא בתחילתו של תהליך ההפרטה. חדר האוכל ושאר המבנים במרכז הקיבוץ עדיין מתפקדים תחת סבסוד כבד המגיע ממיסי הקהילה של החברים. לאור הלקחים שנלמדו מניסיונם של קיבוצים אחרים שעברו את תהליכי ההפרטה מודעים חברי קיבוץ שובל בצורך להקדים תרופה לאפשרות שחדר האוכל ושאר המבנים במרכז הקבוץ יינטשו בהדרגה עם התקדמות התהליך. במסגרת הדיונים בקיבוץ בנושא עתיד חדר האוכל ומרכז הקיבוץ עלה הרעיון לאחד את החנויות הקיימות היום בקיבוץ לכדי מכלול צריכה בחדר האכל, לצמצם את אזור ההסעדה ובכך לייעל את השימוש בו ולשמור על רמה מסויימת של מרכזיות וציבוריות לבניין. בהקשר זה החליטו חברי הקיבוץ העוסקים בנושא לשתף את תלמידי תא עיר/מדינה בלבטים וברעיונות לתכנון מחדש של חדר האוכל ומרכז הקיבוץ לאור השינויים העוברים עליהם בימים אלה ממש. לשם כך הוחלט על קיום תחרות לסטודנטים לתכנון רעיוני של מרכז הקיבוץ ולתכנון ועיצוב חדר האוכל ויציקת תכנים פרוגרמטיים חדשים לתוכו, תוך שיתוף פעולה ודיאלוג עם חברי הקיבוץ ותושביו. תודתנו נתונה לחברי קיבוץ שובל על מתן ההזדמנות לעסוק בשאלות הרלבנטיות הללו ועל פתיחת דלתותיהם לפנינו.

The main question for today’s urban researchers, planners, architects and decision makers is to understand how cities grow and how they move from one stage of development to another. The course of the twentieth century was to a certain, and controversial, degree determined by the growth of both the European and American cities. Supported, and not seldom retro-actively explained, by architectural and urban theories, pressured by capitalist, consumerist and political demands, cities in these continents reached in a couple of generations a certain form of completeness. Their next challenge is how to socio-economically fine-tune the existing urban patterns and how to transform the city into an eco-friendly, healthy, creative and sustainable living environment.

At the end of the twentieth century “our” notion of the city was questioned through the confrontation with a new form of urban and architectural development: one characterized by speed and a leapfrog style of development, thereby benefiting from possibilities and opportunities offered by a globalizing world and, seemingly out of nowhere and without precedent, fueled by an incredible demand for building cities. China is a territory were a new understanding of how cities are being created is put to test. China poses a challenge in the way we deal with and manage our cities and, for better and worse, shows urban growth in action. Unfortunately this challenge has not been taken very seriously, neither inside nor outside the country, and lead to an uninspiring and elusive debate on urban growth; mostly the Chinese city is viewed as a mash-up of Western urban models and Chinese characteristics.

View from railroad | Beijing-Harbin, 2006

It would be a sign of deliberate ignorance to neglect some of the parallels, or dominant relations, between China’s urban growth and the West, either European or American. Similarities with the patterns of growth in the West, which lead to the internal sorting out of functions into specialized districts, can also be found in the East. Professor Xiangming Chen pointed in Giant Cities and the Urban Hierarchy in China (1988) out that we should be careful when aspiring to understand or compare the growth and development of Chinese cities from a Western perspective:

‘There is no isomorphism between the Chinese definitions and concepts and those for Western metropolises because urban growth patterns and municipal administrative systems differ greatly in the two parts of the world.’¹

View from railroad | Beijing-Harbin, 2006

Twenty years later China, nor the West, have made any serious advancement in conceptualizing, researching, analyzing, and coming up with a new vocabulary that can bridge, translate or interpret these separate definitions and concepts. In 2006 Professor Laurence JC Ma followed up on Xiangming Chen’s analysis, stating the following:

‘There is a need for urban China scholars to be more concerned with the development of theories based on China’s own urban conditions and experience that are more capable of explaining the problems facing Chinese cities than the existing urban theories that have been derived mainly from Western urban experiences. It is unacceptable simply to use Chinese cities as a testing ground to test the validity of Western theories because they are often of limited use, even when they are “domesticated” for cross-national applications in developing countries.’²

(back)

- - -

1. Xiangming Chen, “Giant Cities and the Urban Hierarchy” in China, in The Metropolis Era, Volume 1. A World of Giant Cities, Sage Publications, London, England, 1988, p.228. [↩]
2. Laurence JC Ma, “The State of the Field of Urban China: A Critical Multidisciplinary. Overview of the Literature,” China Information 20 (November 2006). [↩]

- - -

on July 2007, 5th year students at City/State unit presented their projects at the Bezalel Academy. Projects dealt with different sites in Israel: from the Dead Sea to the Tel Aviv Metropolitan areas.

Participating students: Michal Reich, Adi Levy, Battia Levy, Tahel Aisenberg, Naomi Peretz-Davidi, Netta Finfter, Merom Reiser.